​על יום השואה בגן הילדים
​
​האם גם את מקווה שיום השואה ייפול ביום החופשי שלך?
​האם גם לך יש פרפרים בבטן שאת חושבת על היום הזה?
​את לא לבד.
​
​הרבה גננות מתלבטות מה ואיך, ואם בכלל להתייחס ליום השואה.
​מצד אחד זה יום שקשה להתעלם ממנו.
​יש צפירה - שהילדים ישמעו,
​חלק מהילדים נחשפים בבית ושואלים שאלות בגן,
​זה יום אבל לאומי.
​קשה לא להתייחס.
​מצד שני, זה יום עם תכנים קשים, שלא מתאימים לגיל הרך.
​ולפעמים לגננת עצמה קשה להתמודד עם התכנים האלה ובוודאי שלא לספר עליהם.

​כגננת בתחילת דרכה ניסיתי לספר
​ בצורה כללית על השואה.
​זה לא עבד. 
​הייתי מבולבלת. לא ידעתי מה בדיוק לספר וכמה.
​אבדתי את הקשב של הילדים.
​ניסיתי להשתמש בסיפורים קיימים,
​כמו צ'יקה הכלבה מהגטו(בת שבע דגן)
​היה לי קשה לספר אותו.
​
​הבנתי שאני צריכה למצוא משהו שמתאים לי.
​שאוכל לספר אותו בלי להיחנק מדמעות.
​שאוכל לספר אותו ולהרגיש שגם העברתי לילדים מסר, ערך ולא רק עובדות.
​
​ולכן כתבתי סיפור משלי.
​סיפור שמעביר ערך, שנוגע בערכים שחשוב לי להעביר
​שמדגיש גבורה
​שמספר בעדינות על מחסור
​שלא נוגע בדברים כואבים כמו פרידה או מוות
​שמזכיר לילדים משהו מהעולם שלהם
​ויש לו סוף טוב.
​
​אז ישבתי לחקור את הנושא (אני שלא יכולה לגעת בנושא שואה...)
​קראתי עדויות, סיפורים וליקטתי רעיונות.
​כתבתי סיפור לא אמיתי אבל מבוסס
​על דברים אמתיים שקרו לאנשים בשואה.
​
אז מה לעשות?
​לא לחכות ליום השואה. להכין את עצמי. לא לאלתר על המקום.
​לחשוב :
​מה מתאים לי (רגשית) לספר?
​מה מתאים מתוך זה לילדי הגן שלי?
​איך אני הולכת להכין את הילדים לכך שתהיה צפירה?
​מה אני אומרת להם?
​האם זה יהיה יום קצת יותר עצוב בגן?
​איזה ערך אני רוצה להעביר להם ביום הזה? מה המטרה שלי?
​האם יש סיפור שאני יכולה לעבד מחדש, לגזור ולהדביק לסיפור שמתאים לי?
​אני מציעה  לקרוא טיפים נוספים כאן
​ואם מעניין אותך לרכוש את הערכה שלי במחיר השקה  כאן